eli cohen אלי כהןהאיש שלנו בדמשק 18.5.1965
יום בהיסטוריה

היום לפני 51 שנה (18.05.1965):
אלי כהן נתלה בדמשק.
מכתב שכתב לאשתו זמן קצר לפני הוצאתו להורג:
"נאדיה יקירתי, משפחתי היקרה! אני כותב אליכם מילים אחרונות אלו בתקווה שתישארו תמיד מאוחדים אני מבקש מאשתי שתסלח לי, שתדאג לעצמה ושתעניק השכלה טובה לילדינו… יום יבוא וילדי יהיו גאים בי. ולך נאדיה יקירתי, את רשאית להינשא לגבר אחר למען יהיה אב לילדינו. בנושא זה את חופשיה לגמרי. אני מבקש ממך לא להתאבל על מה שקרה, אלא להסתכל על העתיד. אני שולח לכם נשיקות אחרונות. התפללו לעילוי נשמתי".

אלי כהן היה מרגל ישראלי שפעל בסוריה והוצא להורג לאחר שנתפס. זכור, בישראל ובעולם, כאחד מגדולי המרגלים של ישראל. לוי אשכול, שהיה ראש ממשלת ישראל בעת מלחמת ששת הימים אמר כי "מעשיו של אלי כהן חסכו למדינת ישראל חטיבות רבות של חיילים, והמידע שהביא לפני מלחמת ששת הימים היה מידע שלא יסולא מפז, והביא לניצחון הגדול במלחמת ששת הימים".

אלי כהן נולד לשאול וסופיה כהן באלכסנדריה שבמצרים. אביו, שאול, הגיע למצרים בהיותו בן שבע, מחאלב שבסוריה. אלי כהן למד בבית ספר התיכון היהודי ע"ש הרמב"ם בעיר ולאחר מכן התקבל ללימודי הנדסה באוניברסיטת אלכסנדריה. בשנת 1944 הצטרף לתנועה הציונית. ב-1957 עלה לישראל והתגורר בבת ים. הוא התפרנס כמתרגם עיתונות ערבית באמ"ן ולאחר מכן בהנהלת חשבונות ב"משביר המרכזי", וב-31 באוגוסט 1959 נשא לאשה את נדיה, עולה מעיראק, אחותו של סמי מיכאל.
במאי 1960 גויס ליחידה 188, היחידה המבצעית של אגף המודיעין בצה"ל, והוכשר כמרגל. ב-1961 נשלח לארגנטינה, שם נבנתה לו דמות של סוחר ערבי, גולה סורי, בשם כאמל אמין ת'אבת. כהן התערה בקהילה הערבית המקומית והתיידד עם כמה דמויות בולטות ומקושרות מבין יוצאי סוריה במקום.

בראשית 1962 עבר לדמשק בדמות של בן סוריה השב למולדתו לאחר שנים ארוכות בניכר, ושכר דירה בסמוך למטכ"ל הסורי על מנת לנטר את פעילותו ביתר קלות. הוא בנה לו שם של איש עסקים נדיב ופטריוט לאומני, והתיידד עם אנשי צבא ועם אישים בכירים מהצמרת הסורית, שאיתם טייל ברחבי סוריה. באמצעות קשרים אלה אסף כהן מידע רב, על-פי הנחיות מפעיליו במודיעין הישראלי, אודות הצבא הסורי וההנהגה הסורית והקשרים של סוריה לארגוני החבלה הפלסטינים. אחת לחצי שנה יצא לנסיעת עסקים לאירופה, שאפשרה לו מפגש עם מפעיליו, וביקור אצל משפחתו בבת ים.

בשנת 1964 הועבר הפיקוח על פעילותו של אלי כהן מאגף המודיעין ל"מוסד", כחלק מארגון מחדש בזרועות המודיעין.
באותו הזמן תוכניותיה של סוריה נגד ישראל היו חבלה במוביל הארצי, הקמת אש"ף וחימוש צבאי. אלי כהן, שראה את הסכנה המידית שבחבלה במוביל הארצי, העביר לשירותי הביטחון את המידע על המקומות המתוכננים לחבלה. מאוחר יותר, סוריה ניסתה להוציא לפועל תוכנית להטיית מי מקורות הירדן באזור הבניאס. כהן תרם מודיעין חשוב גם כאן. בעקבות תקרית קטנה, בנובמבר 1964, שבה סוריה ירתה על חקלאים שעיבדו קרקע בשטח המפורז, על יד קיבוץ דן, ישראל הגיבה בירי מדויק על התעלות ועל כלי העבודה שעבדו על ההטייה, על פי נקודות ציון שכהן מסר. ישראל השתמשה גם בחיל האוויר בלי חשש מהתנגשות עם חיל האוויר הסורי, הודות למידע שכהן העביר על קליטת מטוסי המיגים החדשים בסוריה, ושהיא לא יכלה להשתמש בהם עד שטייסיה ילמדו אותם. הסורים, שאמצעי החבלה שלהם במוביל הארצי נהרסו זמן קצר אחרי שליחתם, הבינו שיש מרגל שמעביר מידע.

בראשית ינואר 1965 הגיע לנמל לטקיה מטען של מכשירי קשר סובייטיים חדישים, אשר נועדו להחליף את הציוד הישן של צבא סוריה. ב-7 בינואר 1965 נערכה ההחלפה. לשם ביצוע ההחלפה ובדיקת יעילותו של הציוד החדיש, הוחלט להטיל דממת אלחוט במערכות הקשר של הצבא הסורי לעשרים וארבע שעות. אלי כהן, שלא ידע על דממת האלחוט, המשיך לשדר כהרגלו למפעיליו במשך עשרים וארבע השעות הנ"ל, ומקלטי הצבא הסורי ננעלו על אות השידור ופענחו אותו. כאשר כוחות הצבא פרצו אל ביתו, אלי כהן נתפס כאשר הוא משדר, ולא גילה כל התנגדות למעצר.

ב-24 בינואר הודיעה סוריה רשמית על המעצר. כהן עונה קשות במהלך חקירתו במשך ארבעה שבועות. משפטו נפתח ב-22 בפברואר 1965 בבניין של המטה הכללי הסורי ונערך בדלתיים סגורות. אף פרקליט או עיתונאי לא הורשה להשתתף בישיבת בית המשפט. מדינת ישראל עשתה מאמצים גדולים להציל את חייו ולשחררו. נשלחו מספר מתווכים לדמשק שהציעו הצעות שונות ובהן כסף, ידיעות על האופוזיציה החתרנית, תרופות ואף ציוד אזרחי רב, אך הסורים סירבו לכל ההצעות. כחמישה חודשים לאחר שנלכד כהן, בשעות הבוקר המוקדמות של 18 במאי ,1965 נעה שיירה צבאית קטנה ברחובות דמשק. באחת המכוניות, כשהוא נתון תחת שמירה כבדה, ישב כהן, שרק כמה דקות קודם לכן הוער בפתאומיות בתאו שבקומה השלישית של הכלא הצבאי של דמשק. אחרי נסיעה קצרה עצרה השיירה בתחנת המשטרה מול כיכר אל-מרג'ה שבלב העיר. למקום הובהלו קצינים רבים, כולל אלה שכיהנו כשופטים בבית המשפט הצבאי שדן את כהן למוות, וכן עיתונאים וצלמים שקיבלו אישור לתעד את שעותיו האחרונות של המרגל הישראלי הבכיר ביותר שנלכד בסוריה. הרב ניסים אנדיבו-כהן, הרב הראשי של קהילת יהודי דמשק, חיזק את רוחו והתפלל איתו את התפילות המקובלות במעמד זה. הרב סיפר כי פגש אדם שבור, ועם זאת אדם נחוש שביקש להודיע לבני משפחתו שמילא את חובתו עד תומה ונשאר נאמן לעמו ולארצו. לאחר מכן הובל כהן למרכז כיכר מרג'ה, שבה המתין לו אבו סלימאן, התליין הראשי של סוריה. אבו סלימאן כרך את חבל התלייה סביב צווארו של כהן, ובלא לכסות את ראשו של הנידון למוות, דחף בתנועה מהירה את השולחן מתחת לרגליו.

אלי כהן נחשב לאחד המרגלים הגדולים של ישראל, כהן מביא עד עצם היום הזה גאווה לאגף המודיעין ולמוסד, למרות שנתפס.

יש הטוענים שכהן סיפק מידע ששיפר את המודיעין וההיערכות למלחמה בצה"ל בצורה משמעותית ואף תרם לכך שמדינת ישראל הייתה ערוכה ומוכנה למלחמת ששת הימים ובעיקר למערכה עם סוריה שהביאה לכיבוש רמת הגולן.
אלי כהן נקבר בדמשק, ועד היום לא נענו הסורים לבקשה לאפשר הבאתו לקבורה בישראל. לאחר מותו הועלה מדרגת רב סרן לדרגת סגן אלוף.
כהן השאיר אחריו אישה ושלושה ילדים. בן 41 במותו.

ה׳ יקום דמו תנצב״ה

Print Friendly